שמירה על החום במקומו הנכון בחיממים מבסיס ננו-פחמן
כשמייצרים צינורות ננו-פחמן, חיוני שהחום יהיה ברמה המדויקת הנדרשת. אבל הבעיה האמיתית אינה החום עצמו – הבעיה האמיתית היא הב isolasi החשמלי.
אם הבידוד לא עומד בדרישות, עלולה להיווצר קצר חשמלי. זו לא רק בעיה קטנה – זו קטסטרופה. זה עלול להרוס את תהליך הייצור של הצינורות הננו-פחמן, ובמקרים הגרועים ביותר, עלול להרוס את המכשיר עצמו.
אין דבר כזה “בדיקה מספיקה”
אנחנו לא עושים בדיקות אקראיות. אנחנו לא בודקים רק מספר יחידות ומקווים לטוב.
כל רכיב חימום שאנחנו מייצרים עובר בדיקות יסודיות של עמידות במתח ושל עמידות הבידוד, לפני שהוא יוצא מהמפעל שלנו. אנחנו מיישמים מתח גבוה על גוף החיממה כדי לוודא שהבידוד יכול לעמוד בלחץ.
למה? כי יש דברים שאי אפשר לראות בעין בלתי מזוינת. חור זעיר בחומר הקרמי או סדק מיקרוסקופי בבידוד עשויים להיראות תקינים לעין, אך למעשה הם מהווים סכנה. אם הרכיב אינו עומד בבדיקות, הוא נזרק לפח. אי אפשר לתקן את הבעיה לאחר שהחיממה כבר מחוברת למערכת.
המאבק נגד דליפות
בתהליך ייצור צינורות ננו-פחמן, אפילו כמות קטנה של זרם דליפה יכולה לפגוע בחומר שעליו מיוצרים הצינורות.
רוב החומרים נהיים “דליפתיים” כשהם חמים – ההתנגדות שלהם יורדת. לכן אנחנו קפדניים בבחירת החומרים שאנו משתמשים בהם. אנחנו משתמשים בחומרים ששומרים על רמת התנגדות גבוהה, גם כשהחומרים חמים מאוד. זו הדרך היחידה לוודא שהמכשיר שלנו לא יקרוס באמצע תהליך הייצור.
האיזון הנדרש
יש כאן צורך באיזון. אי אפשר להשתמש בדפנות דקות מאוד ולצפות שהן יעמדו בטמפרטורה של 1000°C בלי לדלוף. כדי לקבל הגנה כזו, צריך שכבת בידוד עבה יותר. אך שכבת בידוד עבה יותר גורמת לעיכוב בהעלאת החום. צריך לשנות את ההגדרות של ה-PID כדי להתאים את המכשיר למצב החדש. זה דורש זמן, אך זה שווה את זה למען השקט הנפשי.