למה עברנו לשימוש באור אינפרא-אדום להקשיית חומרים בחיישנים ביולוגיים
כשמייצרים חיישנים ביולוגיים, הקשיית חומרי ההדבקה והפוטורזיסטים היא משימה מורכבת. יש צורך בחום כדי להקשות את החומרים, אך אי אפשר לסכן את החומר שעליו עובדים.
לכן אנו משתמשים במנורות אינפרא-אדום. במקום לחמם את האוויר בחדר גדול, האור האינפרא-אדום שולח אנרגיה ישירות לתוך החומר. זה יעיל ונקי.
ההיבט האנרגטי
חשבו על תנור רגיל – אנו מבזבזים הרבה כסף וחשמל רק כדי לחמם את קירות התנור ואת האוויר סביב החומר. זו בזבוז.
עם אור אינפרא-אדום, אנו מכוונים את האנרגיה לתדרים הספציפיים של חומרי החיישן. אנו מחממים רק את האזורים שצריכים להיות חמים. זו לא רק דרך “ירוקה” להציג את הפתרון – זה גם עוזר להפחית את צריכת האנרגיה.
הגנה על החומרים
הבעיה היא שחיישנים ביולוגיים משתמשים בדרך כלל בפולימרים שאינם עמידים לחום גבוה. אם הטמפרטורה עולה יותר מדי, השכבות האורגניות עלולות להיהרס.
אנו פותרים זאת על ידי שימוש באורך גל קצר או בינוני. כך החום חודר רק לעומק הנדרש, והחומר לא נפגע. בנוסף, החימום מתרחש במהירות רבה. החיישנים נמצאים פחות זמן תחת לחץ תרמי, ולכן הם נשארים במצב טוב יותר.
החיסרון (כי תמיד יש אחד)
אור אינפרא-אדום הוא מהיר, אך הוא עלול לגרום לבעיות. מכיוון שהחום מרוכז באזור מסוים, עלולים להיווצר “נקודות חמות”. אם המרחק בין המנורה לחיישן אינו מתאים, החומר עלול להישרף.
כדי למנוע זאת, אנו משתמשים בבקר PID. הוא שומר על טמפרטורה קבועה של ±2°C. בלי שליטה כזו, המהירות של אור אינפרא-אדום עלולה להפוך לבעיה.
היתרון הגדול? החלפת התנורים הישנים במנורות אינפרא-אדום מפחיתה את פליטת החומרים המזהמים, ומבטלת את הצורך בדלקים לשריפה. זה מתאים לרוב חדרי הייצור, בלי צורך בשינויים משמעותיים.